הזכות להתפרנס בכבוד

כל אחד זכאי להתפרנס בכבוד. אין אדם שאינו ראוי לעבודה המתאימה לו מבחינת היכולות שלו. כל עבודה שמפרנסת את בעליה היא מכובדת וראויה, אין עבודה נחותה ואין עבודה עליונה. עבודה היא חלק מתנאי החיים השלמים והעגולים לה זכאי כל אזרח.

עוד לפני שנת הקורונה שהציפה את כל תחלואי החברה, היו מובטלים רבים. אנשים שניטלה מהם הזכות להתפרנס ולפרנס את משפחתם בכבוד. אנשים שהיו שקופים, מספרים, אחוזים שפעם בשנה הופיעו על דפי הדיווחים. אנשים שיום יום התמודדו לבד מול מציאות מייסרת, אנשים שראו את צרכי משפחותיהם ולא יכלו להיענות אפילו לדבר הבסיסי של מזון, כסות, קורת גג לילדיהם. אנשים שחיו בלחצים גדולים ובבושה גדולה כאילו הם אשמים שפוטרו, או שלא מצליחים למצוא עבודה כי המדינה לא מייצרת בעבורם מקומות עבודה.

השנה האחרונה הציפה כאמור את בעיית האבטלה והגבירה אותה. בשנה כזו צפו חוליי החברה האנשים האלה עברו לקדמת הבמה. הזעקה שלהם נשמעה, מצבם נחשף לעיני כל. הבושה לא נעלמה, תחושת האשמה לא נעלמה, אך לפחות הם קיבלו הכרה במצבם.

לצערנו במקום למצוא פתרון אמיתי הפכה אותם המדינה, כפי שעשתה עוד לפני הקורונה, לנזקקים. כלומר אנשים שהמדינה נותנת להם לחם חסד ובזה רומסת עוד יותר את כבודם. המדינה שלנו מוכת החוליים של פילוג ושנאה ומחנאות, של מערכת בריאות, מערכת חינוך ומערכות נוספות כחושות התקציבים, מלאות החוליים, יכולה להעניק לאזרחיה שלא יכולים להשתכר בכבוד את מעט הכבוד לו הם ראויים באמצעות שימוש בכוחם למטרות חשובות כתנאי לקבלת מענק על תרומתם לחברה.

מול הפלגנות והשנאה להקים קורסים בהם ילמדו כולם איך לבנות מערכות יחסים של שיתופי פעולה וקבלת האחר. לתת כלים איך להתנהל בחברה בה על כל עשרה אנשים עשר דעות שונות. איך מעל הדעות השונות בונים חברה שלמה שמכילה את כולם. חברה מאוחדת ולא אחידה. ללמד את אותם אנשים את חוקי הטבע ולהרגילם להתאים עצמם לחוקים אלה. בתמורה להשתתפותם במערכת לימוד זו יש להעניק להם שכר הכרחי שבאמצעותו יוכלו לפרנס בכבוד את משפחתם. המדינה יכולה להפנות אנשים אלה להיות כח עזר בבתי הספר, בבתי החולים, כח שהמערכות האלה משוועות להם. לשלוח אנשים אלה לעזור בכל תחום שנזקק לעזרה, אזי אנשים אלה ירוויחו את שכרם בכבוד, ירגישו שהם תורמים לחברה, ולא יתרגלו להיות פרזיטים שלא נותנים את חלקם.