הרצח בכנסיה הבבטיסטית

27 ושבעה מתפללים בכנסייה בבטיסטית  בטקסס, נרצחו  בדם קר של מטורף.החדשה עדיין טרייה ואני המומה מהטרגדיה. שבועיים לפני כן,  יורה – צולף מגורד שחקים ישר לעבר המון צעירים חוגג ,והטרגדיה  קשה.

ומדי יום מדווחים כלי התקשורת האמריקאית, מתבצע רצח במדינות השונות, ואין עוצר! ואין פקוח על הנשק! ואין מודעות לבדיקות בטחוניות……

וזה מביא אותי לשאלות לאן הגיעה האנושות. פעם קדשנו את החיים. הזדעזענו מכל פגיעה באדם באשר הוא אדם. אחר כך התרגלנו לפגיעות, רציחות, התנכלויות כאלה ואחרות כאשר זה קורה "שם", רחוק מהמעגל המשפחתי.אטמנו אוזניים עצמנו עיניים  והוספנו קליפות  הגנה על הלב "הרגיש" , שלא ירגיש.

והחדשות בטלוויזיה הופכות להיות "אירוע" שמתרחש בין פרסומת  לפרסומת… שמקהה את החושים שלנו, מסיחה את הדעת מן העיקר…. מזפזפים  בשלט…. והופ אנחנו חוזרים לשגרת "לחם ושעשועים" , העיקר לא לקחת ללב, לא לשמוע , לא לדעת, לא להרגיש. זה לא נוגע אישית לנו.

ואני חרדה. מהי המציאות  שאנחנו דוהרים אליה במהירות הרסנית. מה המסרים לדור הצעיר? מה הכלים שאנחנו נותנים בידיהם כדי להתמודד, כדי לעצור את הטירוף, כדי לשנות את העולם?

ולרגע חולפת במוחי המחשבה על  הריקנות הגדולה בקרב בני האדם. ריקנות שמחפשת משמעות אידיאולוגית, ריקנות שמחפשת משמעות לחיים, ריקנות  שדוחפת את הצעירים  אחרי אתגרים קיצוניים ביותר, ריקנות שהסמים הם חלק מהמילוי שחסר להם, ריקנות שמוצאת מענה בהתגייסות לארגוני טרור – שפורצים את גבולות  האכזריות והרשע.

אטימות של הלב, חוסר עניין ומרד  גלוי וסמוי כנגד חברת השפע.

וחברת השפע – יצרה את הפתח לפשע. חברה שהצליחה ליצור את אשליית  האושר , וטיפחה את המציאות המדומה, שכביכול כל אחד יכול להשיג אותה. טיפחה את הסגידה למולך הכסף כיעד בחיים, ודחקה הצידה את הערכים ההומאניים שעליהם חינכו דורות, כדי לאפשר לפרט לחיות בחברה מתוקנת.

חברה שבעה, שמחפשת משמעות.  ואין מה להציע. וכשיש מה להציע אוטמים את אוזניים שוב והפעם כדי לא לעמוד בפני ניסיון תיקון אפשרי, שנראה על פניו אוטופיה בלתי נישגת.

ואולי זו אוטופיה, אך המציאות מחייבת להפשיל שרוולים, ובנחישות להחזיר את השפיות לחיינו. שפיות  באמצעות חינוך לערכים הומנאיים.  חינוך  שיהיה הדגל , וכולנו נעסוק רק בדבר אחד, לאחד את התודעה  של כולנו למטרה אחת,לשנות את המציאות הקיימת , ולבנות מציאות שהפרט ירגיש שייכות ומשמעות  ערכית בחייו.