חוזרים לעבודה?

מרבית התעשיות כבר חזרו לעבודה ולמעט העלייה במספר ההדבקות אחרי שבועות כבר היה נראה שהקורונה מאחורינו. העובדים החזקים יותר כבר חזרו לעבודה וחלקם אף לא הפסיקו מעולם לעבוד. אנו רואים עלייה במספר מודעות הדרושים באתרים השונים כגון דרושים איקאה או דרושים Zara וסימנים נוספים לחזרת המשק. העובדים החלשים יותר מתקשים לרוב לחזור ויצטרכו כנראה לעבור סדנאות הכשרה מקצועית או לחלופין יוחזרו לשוק על ידי מענקי סיוע של הממשלה למעסיקים גדולים. ברור לכולם שככל שמשך האבטלה מתארכת כך יהיה קשה יותר לאותם מובטלים לחזור לעבודה.

אחד האתגרים הגדולים הוא הגדלת היצה המשרות בשקו העבודה. יש כבר דיבורים על כך שהממשלה תשיק תוכניות מארשל או ניו דיל שונות או תוכניות אחרות שנועדו לחקות ההעסקה המונית בתקופות משבר בעבר. אם בשפל הגדול, בשנות השלושים של המאה הקודמת, לאחר מלחמת העולם השנייה באירופה ההרוסה או בימי קום המדינה עם ההעסקה מסיבית של עולים בסלילת כבישים או שתילת יערות, ראינו כי התערבות ממשלתית נחוצה כדי להגדיל היצע. בין הרעיונות ששמענו עד כה היא תוכנית הגרין דיל הירוקה של משרד איכות הסביבה וכן תוכנית לחינוך והכשרת מבוגרים בתשלום של שירות התעסוקה.

בשונה מישראל, במדינות אחרות במערב, הזרמת הכספים לאזרחים ולמעסיקים היתה מהירה יותר וסיפקה הן ודאות והן עידוד הכלכלה באופן כמעט מיידי. בישראל, בין אם כתוצאה מהעדר ממשלה או בעיות של חוסר אמון או חוסר התקשורת, הזרמות הכספים התעכבו בחלקן. לכך יש להוסיף את העלייה בחרדה ובחוסר הודאות והביטחון הנפשי של חלקים גדולים באוכלוסיה ובמיוחד בקרב צעירים לאחר צבא או במבוגרים מעל גיל 65 וניתן להבין שמדובר בתופעה עם השלכות חברתיות ארוכות טווח. מה שבטוח הוא שמשברים כמו תמיד הם מהירים אך ההתאוששות היא ארוכה יותר – לדוגמא המשבר של 2008 עוד הורגש שש שנים לאחר מכן בחלק ממדינות אירופה. ההשלכות הן לא רק בירידה במספר העבודות אלא גם פגיעה באיכות העבודות ובתנאים הסוציאליים של העובדים בעבודות הקיימות. כמובן שהראשונים להיפגע הם העובדים העניים, הלא משכילים, המבוגרים והמהגרים. אך מצד שני, ניתן לראות דרישה מחודשת לעובדים בתחומים שונים.