מהו כסף?

חתיכת נייר, מטבע שערכו האמיתי לא שווה למה שרשום עליו. בעידן המודרני הכסף הפך למשהו וירטואלי, מספר שרשום בבנק, אותו אנחנו מעבירים לרכישות וירטואליות עוד יותר. 

בקמצן של מולייר  אנחנו מתוודעים להרפגון שהכסף הוא מטרת חייו, הכסף חשוב לו יותר מכל דבר אחר אפילו מילדיו שלו. אהבתו הגדולה היא להיפגש בחשאי עם כספו, להרגישו, למששו, לחבקו. בנו ובתו, קליאנט ואליז, הם בזבזנים ופזרנים שהכסף משמשם להשגת תענוגי החיים. מריאן שמתגוררת סמוך לבית הרפגון היא נערה עניה המטפלת באמה. הדמויות במחזה מאופיינות, בין היתר, בהאם יש להם כסף, אין להם כסף ומה יחסם לכסף. האם הכסף מביא להם באמת אושר? נדמה שלא.

תיירים שביקרו בכל נקודה בעולם, אז, לפני הקורונה, כשעוד יכולנו לטוס עם הכסף שלנו כמעט לכל נקודה על פני הגלובוס, גילו את העוני בדרום אמריקה, בהודו ובעוד מקומות בעולם, עוני שלא מהווה בהכרח מדד לרמת האושר של אותם אנשים עניים. למבקרים בארצות אלה מתלווה הרגשה שדווקא העדר הכסף מאפשר לאותם אנשים לחיות את חייהם בשמחה.

זכור לי, שכשבני הצעיר סיים את התואר הראשון שלו ואני יצאתי לפנסיה, יצאנו יחד לתאילנד. רציתי לחוות את תאילנד דרך הראש של בני, ונתתי לו להוביל את הטיול למקומות המעניינים אותו. ביקרנו אזורים כפריים שבעינינו המערביים נראים נגועים בעוני. במהלך הטיול הזה פגשנו אנשים שבמושגי המערב נמצאים בעשירון התחתון, ללא רכוש, המתגוררים בבית "דל", ילדיהם מתרוצצים בבגדים בלויים, משחקים במשחקים שהכינו לעצמם מהטבע, אך פיהם היה מלא שחוק ואושר. 

נפגשנו במדריכי טיולים מקומיים שנהגו לומר לנו השכם והערב: you are happy, I am happy, והם ממש התכוונו לכך. הם התאמצו ככל יכולתם לגרום לנו להיות שמחים ומאושרים. השירות שהם נתנו לנו לא נמדד כלל בתשלום שנתנו להם, הוא היה פועל יוצא ממידת האושר שהם רצו לגרום לנו. הקלישאה של המערב שהכסף יכול לקנות אושר, מתבטלת לחלוטין כשאתה נתקל בשמחת החיים של "העניים" האלה ברחבי הגלובוס.