על חתונות וחיות אחרות

כשהייתי קטנה כל מה שרציתי זו שמלה לבנה. אני ובת דודתי היינו יושבות ומתכננות לפרטי פרטים את החתונה. את הפרחים, חושבות על האורחים , אפילו על המוסיקה! עיצבנו בעצמנו את השמלות. שלי היתה צמודה ואלגנטית, ואם אני לא טועה חבשתי גם כובע כמו איזה נסיכה. הכל תכננו. חוץ מהחתן. חוץ מהחיים עצמם. 

השנים עברו והילדות החמודות הפכו לנשים צעירות עם עיניים בורקות וחלומות. החתנים שלנו החליפו פרצופים תדירות לפי האופנה, לפי האליל העכשווי.. ואנחנו לא הבנו בכלל מה בעצם אנחנו מחפשות בדמויות הגבריות האלה. הראש היה מלא בקשקושים מכל הסרטים והספרים והלב רטט וביקש, גם הוא לא בדיוק יודע מה הוא מבקש. 

גם דמויות השבלונה התחלפו באנשים אמיתיים. הם בכלל לא היו כמו אלו בסרטים. הם היו כל כך רגילים. שונים מאיתנו וממש לא גיבורים. ניסינו מאד לתת להם איזה מעטפת של גדולה אבל בסופו של דבר הם היו אנשים רגילים בדיוק כמונו והשאירו אותנו עם הרבה צלקות ושריטות.  

וכשהצלחנו לאהוב. כשהצלחנו לראות מעבר לאשליות ניסינו לגעת באמת. לפעמים הצלחנו, לרגעים חווינו אושר מתוק קטן שבא רק מיצירת קשר עם יצור אנושי אחר עד שהוא נעלם והתנדף ..בדר"כ התחלף בכעס ובאכזבה. 

האם זו הדרך היחידה האפשרית? לגעת לרגע אחד בלבד. אם כך, למה ההשתוקקות העמוקה הזאת בתוכנו? למה הטבע עשה לנו כך? אני חושבת שאנחנו אנשים שכלואים בגוף של בעלי חיים. שיש משהו גבוה יותר בתוכינו שרוצה לצאת. אנחנו לא רק חיות שרוצות תענוג רגעי, הלב שלנו מתחנן לחום אנושי בלתי אמצעי. בלי משחקי כבוד ואגו. בלי התחשבנויות. אומרים שיש בעולם אהבה, נכון? איפה היא היום?

לפעמים אני מרגישה אותה ככה בזוית העין מבויישת וצנועה, מראה את עצמה לרגע ואז מתחבאת בחזרה. האגו מבריח אותה ממני, מסתיר אותה מעיני. היא חוזרת רק כשהורדתי מעט את הגאווה והסתכלתי באדם אחר מבלי לשים אותו באיזו קופסא. להסתכל עליו או עליה כמו אמא. באהבה למרות כל הפגמים. ולפעמים הסתכלו עליו ככה לרגע אחד או שניים קסומים בחזרה. הילדה שלי עוד מעט תתחיל גם היא באותו ריטואל רחוק ואני שואלת את עצמי – מה להגיד לה? מה להגיד לה על נשים וגברים? מה להגיד לה על החיים? 

אולי אספר לה סיפור על אדון אגו שהורס בתוכנו כל חלקה טובה, על אמא טבע שלא תוותר לנו עד שכל אחד ואחת מאיתנו יוותרו על כל הסרטים והאשליות, שניגש אחד לשני ,כבני אדם, בענווה ובכבוד נלמד ביחד כולנו לאהוב.